המבנה אולי עומד על יסודות אבל נולד מתוך חלום

על הקו הדק שבין המציאות לפנטזיה באדריכלות עכשווית

יש משהו כמעט פרדוקסלי בתהליך תכנון מבנה. מצד אחד – הנדסה, חישובים, קונסטרוקציה, תקנים. מצד שני – חלום. רעיון שמתחיל כקו רך בעיפרון על נייר, כתחושת בטן או דמיון שחלף בראש באישון לילה. זהו המרחב שבו פועלת האדריכלית ומעצבת הפנים, זו שלא רק בונה מבנים – אלא בוראת עולמות.

כאשר שואלים אותי מאיפה מתחיל כל פרויקט, אני לא מצביעה על תכנית העבודה, אלא על משהו אחר לגמרי: "הכול מתחיל בתחושת חלום. אני עוצמת עיניים ומדמיינת איך ירגיש האדם כשייכנס אל החלל. רק אחר כך מגיעים הפרטים, היסודות, התשתיות".

כשהאדריכלות מספרת סיפור

המבנים המרשימים ביותר הם אלו שאינם רק תוצאה של תכנון חכם – אלא של חזון. הם אלה שמשלבים יציבות עם שירה, עמידות עם השראה. כל קיר, כל פתיחה, כל חומר – נבחרו לא רק מתוך צורך פרקטי, אלא מתוך שאיפה לרגש, לנוע, להשפיע.

העיצוב, בדיוק כמו האמנות, עוסק הרבה יותר בתחושות מאשר בתוצאה סופית. החלל שנוצר צריך "לדבר" – עם הסביבה, עם המשתמשים, עם הזמן. במילים אחרות: המבנה נולד מתוך חלום, אך עליו לעמוד יציב בתוך המציאות.

בין קרקע לשמיים

בימינו, העיצוב המודרני דורש לא רק יופי, אלא גם הקשבה – לסביבה, לטבע, לחומר. אדריכליות רבות פועלות מתוך הבנה עמוקה של האחריות שביצירה: האחריות לספק בית – ולא רק מבנה. מקלט רגשי, לא רק קונסטרוקציה.

"אני רואה את עצמי כמתווכת בין שמיים לאדמה. מצד אחד אני אחראית לכך שהקירות יעמדו, מצד שני – אני שואפת שהלב ימריא".

חלום שיש לו כתובת

אולי זה מה שהופך את העיצוב למציאות – לא רק הכישרון, לא רק הניסיון – אלא האמונה. האמונה שחזון יכול להפוך ללבנים, שדמיון יכול להפוך לדלת, שחלום יכול להפוך לבית.

כך נולדים הפרויקטים הבלתי נשכחים – אלה שעומדים על יסודות איתנים, אך נושאים על גבם חלום שלם. חלום שמזכיר לנו למה אדריכלות היא לא רק מקצוע, אלא שפה. לא רק תכנון – אלא שירה בקווים.